נאשם בעבירה של סחר בציוד מלחמתי והחזקת אמל"ח נעצר עד תום ההליכים

המשיב, איסר רוחי עבד אלשכור אלאטרש, יליד 1986 מחברון נעצר על ידי כוחות הביטחון ביום 18.6.08. לאחר שהושלמה חקירתו והתגבשה התשתית הראייתית בעניינו, הגישה התביעה הצבאית כתב אישום נגדו אשר מייחס לו עבירה של סחר בציוד מלחמתי והחזקת אמל"ח.

בימ"ש קמא, דחה את עתירת התביעה הצבאית לעצור את המשיב עד תום ההליכים. בהחלטתו, הסתייג ביהמ"ש מקביעותיה של התביעה הצבאית, הן ביחס לתשתית הראייתית והן ביחס לעילות המעצר, כך שבסופו של דבר החליט " עלי להודות כי התלבטתי רבות ובסופו של דבר, בנסיבותיו של מקרה זה, סבור אני כי מידת הצדק מחייבת שחרורו של המשיב."

בנסיבות אלו, טוענת התביעה הצבאית כי הגם שהעובדות הנוגעות לתיק זה אינן שנויות במחלוקת, הרי כי רכישת אקדח "יריחו" בתמורה לסכום של 18,000 ש"ח, והחזקתו במהלך תקופה לא מבוטלת, אינו יכול להסיר את הספק מעל גיבושה של עילת מסוכנות וחובת מעצר עד לתום ההליכים. מאידך, טוען המשיב כי רכש את האקדח, המחסנית והכדורים בנסיבות של הגנה עצמית. רכישה זו, כך לטענת המשיב, נועדה להרתיע אחרים מלפגוע ברכושו ובכספו. בנסיבות אלו, מוסיף המשיב וטוען, יש כדי להפריך את חזקת המסוכנות הקיימת בעבירות המיוחסות לו.

שקלתי את טענות הצדדים, עיינתי בחומר החקירה שהתגבש בתיק המשטרתי, אולם בסופו של דבר לא שוכנעתי כי יש בנסיבות שלפנינו כדי לסתור את חזקת המסוכנות אשר קיימת בעבירות הנדונות.

למעשה, השאלה אשר הניחו הצדדים להכרעה בתיק זה נוגעת לקיומה או העדרה של עילת מעצר. בשאלה זו הכריע ביהמ"ש בעקביות תוך הדגשה כי החזקת נשק שלא כדין, לכל מטרה שהיא, תקים, ככלל, עילה למעצר עד לתום ההליכים אולם, בשל נסיבות אישיות שונות חוזר עניין זה להכרעתנו פעם אחר פעם, ודורשת התערבותנו בשאלת המסוכנות.

יש להבהיר, כי אין בהכרעה בשאלת המסוכנות כדי להשליך על מידת החומרה אשר במעשיו של המשיב, שכן, המסוכנות צופה פני עתיד ואילו חומרת מעשיו של המשיב צופה פני עבר. על כן, הערכת המסוכנות תילקח בחשבון בשלב המעצר ככלי מדידה באמצעותו תיקבע מידת מסוכנותו של המשיב.

וככל שנוגעים הדברים לענייננו, בשאלת המסוכנות, קבע ביהמ"ש כי " אין מנוס מלשנות ומלשלש, כי החזקת נשק לעולם מסכנת את ביטחון האזור, ועל כן, לצורכי מעצר, תפיסה והעמדה לדין של המעורבים בכך, אין כל מקום להבחנה בנשק המוחזקת למטרה פלונית לנשק שמוחזק למטרה אלמונית... נשק עשוי להיגנב, אף מידי מי שהחזיק בו לצורכי הגנה עצמית" (עד"י 2544/06).

אפיונו של נשק כנכס נד, מאפיינת את החזקת הנשק כמסוכן, הואיל וקיים חשש מתמיד מפני חיפוש אחר אותו נשק בלתי חוקי, הגם כי במרבית המקרים מרחיקים האוחזים בנשק את המצוי בידם ומסתירים אותו. יחד עם זאת, הסתרה זו קוטעת למעשה כל פיקוח של ממש אחר הנשק.

בהקשר זה, יפה יהיה לציין דברים שאמרה כב' השופטת ע' ארבל בע"פ 3300/06.

"הסיכון הפוטנציאלי הטמון בכך שנשק מוחזק שלא כדין על ידי מי שלא עבר את הבדיקות המקדמיות למתן רישיון לנשיאת נשק, לא הוכשר לשימוש בנשק וממילא גם מוחזק כמי שאינו מיומן בו... לטעמי יש ליתן משקל בכל מקרה לסיכון הגלום בכך שנשק בעל פוטנציאל קטילה מוחזק מבלי שיש עליו ועל בעליו פיקוח מוסדר של הרשויות, כאשר המחזיק נתון תמיד לסיכון שיתפתה לעשות שימוש בנשק ולו ברגעי לחץ ופחד. סיכון זה שנשקף לציבור צריך להילקח בחשבון על ידי כל מי שמחזיק בידו נשק שלא כדין - גם אם אין הנשק מוחזק לביצוען של מטרות אחרות."

אם ביקשה הסנגוריה לסלק את החשש ואת המסוכנות הטבועה בנשק, לא אוכל להסכים לדעתה. דווקא הצורך להגן על המשפחה, על החמולה, על הרכוש, על הנפש ועל הטובין מדגיש את החשש במסוכנות האמורה, כי עם שחרורו ישוב המשיב לביתו ובתנאים מסוימים יסכן את הציבור.

היות והעבירה המיוחסת למשיב היא מן החמורות שבתחיקת הביטחון אין כל ספק כי לנוכח העונש הצפוי לו ונוכח מקום מגוריו של המשיב, קיימת גם עילה של חשש מהמלטות מן הדין. בנסיבות אלה אני מקבל את הערר. ומורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ניתנה היום, 3 ביולי 2008, ל' בסיוון התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: עג התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: